<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער החמישי</h1>
<h2>דף יב.</h2>
השער החמישי. למי שיתקיים לו המכר אם נמכר לו ולמי שלא יתקיים לו המכר למי שנמכר לו אם אתה מוצא בו א' מחמשה דרכים הללו. הדרך הא' אם נמכר המכר למי שאינו אדם אין המכר מתקיים לפי שאין קנין אלא למי שהוא אדם כגון שאם אמר זה החפץ יהא מכור לחמור או יהא נתון לו אין בדבריו ממש ואותו קנין אינו מעלה ואינו מוריד. אבל אם שתף מי שהוא אדם באותו קנין כגון שאמר אתה והחמור הזה קנו חפץ פלוני קנה אותו אדם המחצה ולא יפסיד על האדם אותו שתוף ששתף עמו החמור שאינו בן קנין. אבל היכא שאמר לאדם קנה חפץ זה כחמור זה כלומר יהא קנינך כקנינו בין במכר בין במתנה לא קנה אותו אדם ולא כלום כדג' [ב"ב קמ"ג ע"א] אתמר קנה כחמור לא קנה את וחמור רב נחמן אמר קנה מחצה רב המנונא אמר לא קנה כלום רב ששת אמר קנה הכל והלכתא כדברי רב נחמן. הדרך השני מי שמקנה שום דבר למי שאינו ילוד כגון שהוא עובר במעי אמו אתה מוצא תורתו על שני דינים. הדין הראשון אם אמר עובר שבמעי אשתי או עובר שבמעי אשה פלונית יקנה חפץ זה פלוני בין בלשון מכר בין בלשון מתנה לא קנה אותו עובר ולא מידי אעפ"י שיצא לאויר העולם אותו עובר והוא בן דעת והוא ראוי עכשו לכל קנין שבעולם אף על פי שזכה לו אדם או שנתן לו ממש והגיע החפץ לידו מ"מ כיון שבאותה שעה שהוא קונה היה במעי אמו ולא יצא לאויר העולם אין לו זכייה באותו קנין [שם קמ"ב ע"ב] דא"ר יצחק א"ר יוחנן המזכה לעובר לא קנה ואמר ליה שמואל לרב חנא בגדתא' פוק איתי לי בי עשרה ואימא לך קמייהו המזכה לעובר לא קנה והלכתא המזכה לעובר לא קנה. הדין השני היכא שאמר אדם יהא זה החפץ קנוי לאותו עובר שבמעי פלוני לכשילד ויצא לאויר העולם יהא לו קנוי בכך וכך דמים שיתן בו אותו המכר אינו מתקיים ולכשיצא לאויר העולם קנה אותו החפץ ותהיה ידו של אותו עובר על העליונה רצה יקנה אותו קנין ויתן אותם דמים רצה לא יקנה ולא כלום. וכן נמי אם נתן לו במתנה וההפרש שיש בין דין השני והראשון לפי שבזה השני שנפר' אמר בפי' לכשתלד וכדג' [שם קמ"א ע"א] ההוא גברא דאמר לדביתהו נכסי לההוא דמעברת אמר רב הונא הוי המזכה לעובר והמזכה לעובר לא קנה איתיביה רב נחמן לרב כהנא האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה א"ל משנתינו איני יודע מי שנאה ותימר ליה ר' מאיר היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אימר דשמעת ליה לרבי מאיר לדבר שישנו בעולם לדבר שאינו בעולם מי שמעת ליה והשיבו [שם קמ"ב ע"א] הא אמר לכשתלד רב הונא לטעמיה דאמר רב הונא אף לכשתלד לא קנה דאמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה רב הונא אמר אף לכשתלד לא קנה והלכתא כרב נחמן. הדרך הג' בעל שמכר קרקע לאשתו במעות שהיו טמונים ממנו ומכר אליה קרקע זה כדי שתגלה היא אותן מעות הטמונים אין המכר מקויים אבל אם מכר אליה קרקע במעות שהיו מגולים בין ידה דאין יכול לטעון ולומר לא מכרתי אליה קרקע זה אלא כדי לגלות מעות הללו שלא הייתי יודעם דהא מגולים היו לו הרי המכר קיים כדגרסינן [שם נ"א ע"ב] המוכר שדה לאשתו לא קנתה דאמר אנא לגלויי זוזהא הוא דבעית ואמר רבה הלכתא המוכר שדה לאשתו לא קנתה והבעל אוכל פירות [במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות] תרתי לא קשיא כאן במעות טמונים כאן במעות שאינן טמונים דאמר רב יהודה מעות טמונים לא קנתה מעות שאינן טמונים קנתה. הדרך הרביעי העבד אין לו שום קנין בעולם בלא רבו [ב"מ י"ב ע"א] ואפי' שמצא מציאה הילכך אם קנה שום חפץ מאדם כדרך כל הלוקחים יש על רבו להחזיר אותו מקח דמאחר שאין לו שום קנין בלא רבו אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר בלא שום פנים בעולם שיבא הממון לידו ואפילו אם נתן לו אדם במתנה וא"ל ע"מ שלא יהא לרבך בו כלום אין לו לעבד שיעשה בו שום דבר בלא רבו אלא אותה המתנה הרי היא לרבו דמשעה שקנה אותה העבד קנה אותה הרב אבל בענין אחר אתה מוצא שלא קנה רבו מה שינתן לעבד (כמו) [כגון] שאמר לו נותן מתנה הילך מתנה זו ע"מ שיוציאך רבך לחירות כלו' כדי שיקח רבך מתנה זו ויוציאך בה לחירות הילכך כל זמן שלא שחרר העבד לא הוי אותו ממון קנוי לעבד ולא קני ליה רבו אבל אם שחרר אותו הוי הממון קנוי לאדון והוא בן חורין. כדג' [קידושין כ"ג ע"א] עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים ובשטר על ידי עצמו דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בכסף על ידי עצמו ובשטר על ידי אחרים ובלבד שיהא הכסף משל אחרים (ואמרינן נמי) [ונימא] בהא פליגי דרבי מאיר סבר אין קנין לעבד בלא רבו ורבנן סברי יש קנין לעבד בלא רבו אמר רבא אמר רב ששת דכולי עלמא אין קנין לעבד בלא רבו והכא במאי עסקינן כגון דיהב ליה מעות ואמר ליה הילך ע"מ שאין לרבך רשות בהם ר"מ סבר כי אמר ליה הילך קנינהו רביה וכי אמר ליה ע"מ ולא כלום קאמר ליה ורבנן סברי כל ע"מ תנאה הוא. ור' אלעזר אמר היכא דאמר ליה הילך דכולי עלמא לא פליגי דקנינהו רביה כי פליגי דאמר ליה הילך ע"מ שתצא בהן לחירות דר"מ סבר מכי א"ל הילך קנינהו רביה וכי א"ל ע"מ לא כלום קאמר ורבנן סברי הוא גופיה לא קני דהא א"ל ע"מ שתצא בהן לחירות. ואתה מוצא דין מקחו של עבד על שלש דרכים. הדרך הא' במקח העבד אם לקח כלום כל זמן שהוא עבד יהיה רבו ידו על העליונה אם רצה יתרצה באותו מקח ולא יחזירנו ויהיה אותו מקח לרבו ואם לא רצה יחזיר המקח והמוכר יחזיר הדמים לרבו כיון שאין לו קנין בלא רבו כמו שפי'. הדרך הב' במקח העבד שאם קנה עצמו מרבו לא קנה ולא כלום כיון שאין לו קנין אלא אם נתן לו במתנה ע"מ שיצא בו לחירות וכמו שפי'. הדרך הג' במקח העבד אם מכר אדם חפץ לעבד שלכשיצא לחירות יקנה אותו חפץ ויתן כך וכך דמים שבפי' הוא אומר לכשיצא לחירות ינתן לו זה החפץ הרי אותו מקח קיים לכשיצא וכשיצא ידו על העליונה רצה יתן הדמים ויקח החפץ לא רצה לא יקבלנו כמו שפי' בענין העובר לכשתלד לפי שדינו כשהוא עבד ודין עובר במעי אמו שוה. הדרך הה' אותם שאינן יכולים הם לנפשותם ואם לקחו מתבטל אותו מקח אבל אם לקחו להם אותם הממונים עליהם יהיה המקח קיים והם שלשה. הקטנים קודם שיגיעו לשש שנים ומשש שנים ועד שיביאו שתי שערות לזמנים הידועים לקטן ולקטנה כמו שפי' בשער הג' לענין מכירת הקרקעות והטפשים שאין בהם דעת או מי שהוא עתים חלים ועתים שוטה וכמו שפירשנוהו דכל אלו אם לקחו כלום לעצמם מקחם בטל אבל אם לקחו להם אותם הממונים עליהם קנו. וכל אלו בארנום יפה יפה בשער שלישי ולכך לא הארכנו עכשיו.
